אין לי מספיק מילים בגוף

זהו סיפור על ילדות אבודה ויחסים מורכבים בין ילד להוריו. זה סיפור אהבה המקפל בתוכו עניינים שברומו של עולם; החיים והמוות, האהבה והפרידה, האומנות והחומר, הגשמי והרוחני.

שי עוסק בפיסול ובארכיטקטורה, ויעל – מצלמת. סיפור אהבתם חוצה יבשות ולוקח את הקורא למסע בין ערים ומדינות; ירושלים, אמסטרדם, אפריקה והכינרת מתערבבים להם יחד לכדי פסיפס שלם המרכיב ציור חיים נוגע וחשוף.

בעברו של שי – סוד משפחתי אפל הפוגע באחדות המשפחה. בצל ילדותו האבודה – אלמנט אותו שוזר דרור בכל ספריו – פיתח שי אובססיה לעיצוב ולפיסול נשרים, בתקווה שאלה יעיפו אותו רוחנית ונפשית אל מעבר לחיים הגשמיים, מה שגורם לו לזנוח את הדבר הטוב האמיתי והממשי שבחייו, את יעל.

התמונה המורכבת שעולה בסיפור כוללת דמות אניגמטית נוספת; גוסטב, מורה הדרך האומנותי של שי. המורה ממוצא הונגרי מאמץ את שי, ומשמש לו דמות אב. עקרונות הפילוסופיה הבודהיסטית מלוות אותו כדי להנחות את שי בחייו. כמה מופלא יהיה להבין שבסופו של דבר דווקא תורתו של בודהה, תהיה זו שתחזיר את שי הביתה, אל ארץ הקודש – ואל החיים.

עלילת הספר נעה על פני שלושה צירי זמן ונדמה שתוך כדי קריאה, אנחנו בעצם צופים בסרט. הקפיצות קדימה ואחורה בזמן מתכתבות באופן נפלא עם שיטת העריכה הקולנועית המוכרת, ואם לא די בכך – את הספר כולו מלווה פס-קול מוזיקאלי משובח, פסקול שהרכיבו שוחרי מוזיקה ושדרני רדיו בכירים, ושהסופר בחר לשתף בו את קוראו.

מוזיקה היא אלמנט חזק ובולט בכל יצירותיו של שגב ונוכחת גם כאן; פולק, אינדי וג'אז הם רק חלק מהרצועות שיתנגנו לקורא באוזניים. מסע חושי מסחרר למיטיבי לכת.