שמי דרור שגב

גדלתי בחדרה, בשכונה שעדיין עוברת כחוט שני בכל מה שאני כותב. נשרתי מהתיכון, והייתי בטוח שלא יצא ממני דבר. היה שם פסיכולוג אחד שלא הסכים לקבל את זה — ויכול להיות שהוא הציל את חיי.

היום אני חי בשוהם, כותב, מרצה ומנחה סדנאות כתיבה, ומקדיש חלק מהזמן להתנדבות בבתי ספר תיכוניים — לפגוש תלמידים ומורים ולספר להם את הסיפור שלי. אחרי הכל, אני מאמין שחייבים להצמיח לילדים האלה כנפיים.

אני כותב על המקומות שבהם החיים פוגשים אותנו באמת — ילדות וכמיהה, געגוע אל העבר ותהיות לגבי העתיד. על ילדות והורות, על זוגיות ועל חברות, על משברי חיים ועל חלומות לפרוס כנף כנשרים.

הספרים אינם אוטוביוגרפיים, אבל הם בהחלט שכבות מפיסות עורי. "ילד מקולקל" נוגע בנער צעיר שמחפש את הדרך; "חוצה" מתרחש בשביל ישראל ומקלף סיפור של משבר גיל 40; "אין לי מספיק מילים בגוף" נע על הציר שבין אהבה, אמנות, יצירה ותשוקה; ב"פועם" הגיבור מתמודד עם משבר גיל 50 ושואל שאלות נוקבות על החיים; ו"שמיכת הגשם" הוא רומן בשלושה קולות על אובדן, אשמה והיכולת לסלוח.

לכל ספר שכתבתי מתלווה רצועה מוזיקלית שהרכבתי במיוחד — חלק בלתי נפרד מהלך הרוח של הדמויות. הפלייליסט שלי מגוון ומתעדכן.

עולם שלם מקופל בין הגוף והנפש. כל-כך הרבה יש לילדות שעברנו בעיצוב האישיות שלנו כמבוגרים. הספרים, ההרצאה "יש לו פוטנציאל" והסדנה "לכתוב. לנשום." עוסקים כולם באותם עולמות — מנקודת מבט אותנטית שמאפשרת למטפלים, לאנשי חינוך, להורים, ולמי שהם בעצמם "ילדים מקולקלים", לקבל פרספקטיבה שמצמיחה כנפיים.

בהרצאה אני לוקח את הקהל למסע בין משעולי הילדות של כולנו. בסדנה אנחנו כותבים את המסע הזה בעצמנו. בספרים — אני עושה את זה לבד, ואתם מוזמנים להצטרף.